יהלו"ם 

אחד הקשיים המשמעותיים של הילדים המחוננים והמצטיינים והוריהם היא הדה-לגיטימציה וחוסר ההבנה או האמפתיה לצרכים שלהם - שהם חווים לא פעם מצד חבריהם, הצוות החינוכי, הורים אחרים ומקבלי ההחלטות. עניין זה משליך ישירות גם על המציאות היומיומית שלהם וגם על היכולת לקדם שיפור המענה שניתן לצרכים שלהם במערכת החינוך.

 

נושא זה הגיע לידי שיא בפסטיבל תקשורתי שנערך כבכל שנה סביב שלב א' למבחני האיתור בכיתה ב'.

כל הכתבות בנושא עד כה הציגו את הילדים כפריווילגיים ואת הוריהם כ"פושרים" שלא מתחשבים ברגשות ילדיהם ורק מחפשים "חותמות" להשוויץ בהן. לעתים השיח החמיר והפך לשיח שמתייחס למענה למחוננים כמענה לא שוויוני שניתן למחוננים ביתר ועל חשבון טיפוח כלל התלמידים, מענה שיש לקחת מהמחוננים ולספק לכל תלמידי מערכת החינוך. 

​

המקור לקריאות כאלו מובן, מערכת החינוך לא מיטיבה מספיק עם כלל התלמידים בה. 

אך אנחנו חושבים שיש להתייחס לתלמידים מחוננים כאל בעלי צורך חינוכי ייחודי ושונה, שללא קבלת מענה מתאים הם סובלים הרבה יותר מהסבל של התלמיד הממוצע במערכת כזו. גם דגש על מצויינות ותכניות מצויינות הוא מרכיב חיוני לטיפוח המערכת כולה לדעתנו. 

 

שיח כזה לא רק מעמיד בסכנה את המשך קיומו של מעט המענה קיים כיום למחוננים ולמצויינות בכלל, לא רק קורא לביטול "הקבצות" בשם השוויון, אלא הוא שיח מבטל ומשתיק לגמרי את היכולת לקדם מענה מתאים ומספק לצרכים המיוחדים של הילדים המחוננים. זה שיח שלא מאפשר להציף את הקושי בכך שיום אחד בשבוע הוא לא מענה, שאין מספיק מרכזים וכיתות ובעיקר שהצוות החינוכי בבתי הספר לא ערוך כיום להתמודד עמם ועדיין בקושי יודע משהו על הנושא.

 

תפקידנו כהורים הוא לשנות את הנרטיב הזה, יחד עם אגף המחוננים ומצטיינים במשרד החינוך, להסביר ולהאיר את עיניהם של ההורים האחרים וכן של הצוות לקשיים ולצרכים הייחודיים, לצד היכולות הייחודיות של הילדים המחוננים והמצטיינים שלנו וחשיבותן עבור החברה כולה.